אודי בן סעדיה, שכתב וביים את המחזה "סדום", קפץ ראש לבמת הסייקל בתמונע, עם ניסיון לצאת מהמסגרת הנדושה והמוכרת של מחזה בסגנון חדשותי על ענייני דיומא. ל"סדום"- מקום וסמל- מגיעים שני מוציאים לפועל הדולקים אחרי נמלט בכוונה לחסלו. הם נקלעים לקבוצה של משתלמים ב"העצמה אישית", כמקובל היוםבקרב רבים המחפשים גאולה לעצמם, ומסתבכים עם מדריכת הקבוצה החוסמת בפניהם את ההצטרפות. מכאן מתחילה שורה של עימותים אלימים שאל לנו לספר את קורותיהם.הכתיבה של בן סעדיה מושפעת בהכרה וברצון מוצהר מתיאטרון האבסורד, כמו, למשל, שתי הדמויות מקסי ווקסי, המעלים בזיכרוננו את גולדברג ומקאן מ"מסיבת יום הולדת" של פינטר."בית המשוגעים" הישראלי מקבל את ביטויו בדמויות העמוסות באשמה והאשמה, תחושת רדיפה וקורבנוּת המשבשים את מהלכיהן בבואם לפרק את העומס הנפשי והמנטלי שאתו הן חיות. גם דרמטי, גם מצחיק ובסך הכול ניסיון מקורי לעשות תיאטרון אחר עם קבוצה מרשימה וסוחפת של שחקנים טובים ונלהבים.