"הטקסט של בן סעדיה רגיש ומורכב, בעיקר ביכולת ליצור מקבילה בין שלוש הנפשות הפגועות של הסיפור, הכלב השחור, הילד הדחוי והאיש המספר. שלושתם גם מובלים לגורל דומה- היזרקות אלימה מתוך החממה האוהבת של הכפר.
הבימוי דינמי וזורם בטבעיות עד לרגעי השיא.
מעל הכל זו הצגה אנושית ומעוררת מחשבה, המבכה את אובדנו של אותו כפר אגדי, שנעלם יחד עם השמחה התמימה של חגיגות יום העצמאות."